יום אחד, בלי הכנה מראש, התקשר אליי המשורר פסח מילין ז"ל. לא נפגשנו מעולם. למעשה, לא הכרנו למעט שיחת טלפון אחת שבה וביררתי לגבי ערב שירה שערך. הערב כלל במה פתוחה למשוררים, וביררתי אפשרות להשתתף. הסתבר שהתאריך של הערב לא אפשרי מבחינתי ובכך הסתיים הקשר בינינו.
ואז הוא התקשר אליי, ושאל אם אוכל לשלוח אליו כמה משיריי. התפלאתי מאוד על השיחה הזו. משורר שלא מכיר אותי. משורר שלא מכיר את שיריי, מתקשר אליי ומבקש כמה משיריי. מה כבר היה לי להפסיד. עברתי על שיריי, בחרתי שישה מביניהם ושיגרתי במייל. לא ציפיתי להרבה. למעשה, לא ציפיתי לכלום.
אחרי זמן מה, במקרה, גיליתי ששלושה שירים שלי ראו אור בחוברת "שירה צעירה" בכתב העת "גג" של איגוד כללי של סופרים בישראל. פסח מילין היה עורך החוברת הזו והוא פרסם את השירים בלי ליידע אותי. הייתי מופתעת מאוד. במשך זמן רב התהלכה בראשי השאלה, כיצד אדם שלא מכיר אותי בכלל פועל לטובתי בצורה כזו. בלי לבקש שום דבר בתמורה.
ב-2010 גיליתי את דבר מותו. כמעט במקרה, דרך סטטוסים בפייסבוק שסיפרו על מותו ועל היותו אדם נפלא שעזר למשוררים בתחילת דרכם. זו הייתה דרכו.
לקח לי שלוש שנים, מפרסום השירים בחוברת ועד לגילוי מותו, להבין מי היה בעצם פסח מילין. הבנתי שהטוב והענווה שניכרו בשיחה שלי איתו ובפרסום השירים שלי, היו חלק מאישיותו המיוחדת של פסח מילין. הבנתי, שהמניע שחיפשתי לפרסום השירים של מישהי שהוא לא הכיר, היה אהבת השירה והרצון לקדם שירה צעירה.
היה זה אחד המקרים שסימנו לי שיש אנשים מכל מיני סוגים. צריך רק לבטוח, לאפשר למזל הטוב להיכנס, לאפשר לאנשים טובים באמצע הדרך לתת לך יד.
יש אנשים זהב. והם נמצאים בכל מקום.
לזכרו של פסח מילין ז"ל.
ואז הוא התקשר אליי, ושאל אם אוכל לשלוח אליו כמה משיריי. התפלאתי מאוד על השיחה הזו. משורר שלא מכיר אותי. משורר שלא מכיר את שיריי, מתקשר אליי ומבקש כמה משיריי. מה כבר היה לי להפסיד. עברתי על שיריי, בחרתי שישה מביניהם ושיגרתי במייל. לא ציפיתי להרבה. למעשה, לא ציפיתי לכלום.
אחרי זמן מה, במקרה, גיליתי ששלושה שירים שלי ראו אור בחוברת "שירה צעירה" בכתב העת "גג" של איגוד כללי של סופרים בישראל. פסח מילין היה עורך החוברת הזו והוא פרסם את השירים בלי ליידע אותי. הייתי מופתעת מאוד. במשך זמן רב התהלכה בראשי השאלה, כיצד אדם שלא מכיר אותי בכלל פועל לטובתי בצורה כזו. בלי לבקש שום דבר בתמורה.
ב-2010 גיליתי את דבר מותו. כמעט במקרה, דרך סטטוסים בפייסבוק שסיפרו על מותו ועל היותו אדם נפלא שעזר למשוררים בתחילת דרכם. זו הייתה דרכו.
לקח לי שלוש שנים, מפרסום השירים בחוברת ועד לגילוי מותו, להבין מי היה בעצם פסח מילין. הבנתי שהטוב והענווה שניכרו בשיחה שלי איתו ובפרסום השירים שלי, היו חלק מאישיותו המיוחדת של פסח מילין. הבנתי, שהמניע שחיפשתי לפרסום השירים של מישהי שהוא לא הכיר, היה אהבת השירה והרצון לקדם שירה צעירה.
היה זה אחד המקרים שסימנו לי שיש אנשים מכל מיני סוגים. צריך רק לבטוח, לאפשר למזל הטוב להיכנס, לאפשר לאנשים טובים באמצע הדרך לתת לך יד.
יש אנשים זהב. והם נמצאים בכל מקום.
לזכרו של פסח מילין ז"ל.
